הרהורים על שבוע טבע...

הילדים שלנו גדלים בתוך מרחב פיזי ונפשי שונה לגמרי מהמרחב שהדורות שלנו, המבוגרים, נולדנו לתוכו. מראה הארץ – שטחים פתוחים לעומת שטחים בנויים, מידת עורקי התחבורה, ריבוי של אמצעי התקשורת אשר מאפשרים זמינות מוגזמת של אינפורמציה בלולה וכאוטית.

ילד גדל היום בתנאים אחרים לגמרי, מאלו שהיו לפני שלושים או ארבעים שנה. בעבר תפקידו של בית הספר היה להביא דעת לילדים, אנשים השתמשו בספריות. בימינו ההוראה והחינוך כמעניקי דעת – אינם עומדים יותר על הפרק. תפקידנו כמחנכים הוא להביא סדר בשטף האינפורמציה הכביר שהילדים, כך או אחרת, שרויים בתוכו. דבר שדורש ניקיון, בהירות והכרה אחרת בתוכנו. תפקידנו כמחנכים להביא מרגוע ועיכול נכון של כל מה שמציף את הנפש של הילדים. נראה שהילדים יודעים הכל כבר בגיל צעיר, אבל בעצם המידע שהם קולטים, מורכב משברי אינפורמציה רבים, שבתוכם חשה הנפש לא פעם אבודה.

קושי נוסף הוא במערכת היחסים שנוצרת במציאות הזאת שהולכת ומקצינה, בין הילד לבין גופו. זוהי שאלה בסיסית לגבי עתידו של הילד כאדם בוגר "ועתיר נכסים". היום כבר אי אפשר להניח כמובן מאליו את התבססות הילד בגופו. אנחנו צריכים להכיל במערכת החינוכית שלנו יותר ויותר יסודות מרפאים במרחב הכיתה והלמידה כדי להיענות לחוסרים הללו וכן להיעזר במקביל בתראפיות ובהוראה האישית התומכת.

לכן אנחנו משתדלים לאפשר דרך המערכת החינוכית שלנו יותר חוויות שפעם היו מובנות מאליהן. אנו מטפחים זמנים המאפשרים לילדים חוויות ראשוניות של הבנת תהליכים מאוד בסיסיים בטבע מתוך הבנה שלילדים היום יש יותר מדי חוויות תיאורטיות ופחות מדי הבנת תהליכים. לכן בכתות א'-ב' אנו מקיימים את הטיול השבועי, ובכתה ג' מקדישים תקופות שלמות ללימוד חוויתי של העולם (תקופת בעלי מלאכה, תקופת מעגל השנה, תקופת בנייה וכו').

הטיול והמפגש עם הטבע נותן מענה מעשי וחינוכי לקשיים איתם מתמודדים ילדינו. אך חשוב לזכור, לפני היציאה למחנה, שהילדים מתמודדים בטבע עם אתגרים רבים ושאלות עמוקות, מלבד ההנאה שבדבר. השהות בטבע מזמנת התמודדות עם חוסר בסיפוק מיידי, הכל דורש השקעה של מאמץ: הכנת האוכל, ההליכה, לא הכל זמין ונגיש, וההתמודדויות החברתיות אינן פוסקות.

הטבע מלמד על פשטות וצניעות, על עצמאות ובגרות מסוימת, קשה להתפנק בטבע. בטבע אנו מתעוררים לחושים שלנו, לגוף שלנו, לקשר בינינו לבין העולם וניתנת לנו הזדמנות להתעורר לעצמנו, להתחבר ולהתקרב אל עצמינו.

המפגש הרב חושי עם הטבע מעלה שאלות :האם אני עייף, מי מוכן לעזור ולהתגייס? מה אני רוצה? ומי מוביל? הטבע חופשי ופתוח ולכן הוא מלמד שיעור דווקא על משמעת וגבולות. על שליטה ושחרור, על התמסרות והקשבה, על גמישות והתאמה, על פחד ובטחון. הטבע הפלאי פותח לנו ערוץ להתחבר אל העולם שבחוץ ולהביא את יופיו וקסמו אלינו פנימה.

עד איפה אני הולך? משתולל? כיצד אני מתאים את עצמי לכתה במרחב הפתוח? עד כמה אני קשוב לסביבה? למבוגרים? לחברים? וכמובן הטבע מזמן אירועים בלתי צפויים. כיצד נתמודד איתם? ואיזו אווירה תיווצר בין כולנו?

והטבע, מטבעו, מזמן לנו את המרחב להשאיר את כל השאלות האלו פתוחות ולאט לאט התשובות מתגלות מעצמן.

זהו היסוד המרפא שבטבע.