כתה ג' וסיפור הגירוש מגן העדן

עודכן ב: 20 דצמ 2020

עברתי בשער הזהב

עברתי בשער האור

מאחורי נסגר עכשיו

ודרך אין לחזור

מגן עדן לאדמה

מוליך השביל

על פי תהום אני הולך

לאן דרכי תוביל?

מול גן חדש אני ניצב

ושער בחומה

במו ידי אפתח רחב

את שער האדמה.

כאן אחרוש, אזרע, אקצור

בזיעת אפיים

בחשכה אמצא האור

בלב ברכת שמים



בחינוך ולדורף נהוג להתייחס לסיפור הגירוש מגן העדן כשיקוף לתהליכים הפנימיים שעוברים הילדים בסביבות השנה התשיעית לחייהם. בגן העדן היו אדם וחווה ישות שלמה והרמונית אשר אלוהים הניח על האדמה 'לעובדה ולשומרה' – כלומר לשמור על הקיים. האדם לא הרגיש את עצמו נפרד מהעולם, ולא הייתה לו מה שאנו מכנים – "תודעה עצמית". לאחר שאדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת, נאמר עליהם: "ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" (בראשית, פרק ג', פסוק ו'). ברגע הזה, החלה הפרידה של האדם מגן העדן – הוא נעשה מודע לעצמו כנפרד - והתבייש.





מה בין זה לבין גיל תשע בחיי הילד? כל עוד האדם קשור בטבורו לאלוהים, הוא לא יכול למצוא את עצמיותו. כל עוד הילד קשור בטבור לאמו, הוא לא יכול להתפתח לישות עצמאית נפרדת. אם נסתכל על ילד בן שלוש – הוא לא מתבייש ללכת עירום, כיוון שעדיין אין הוא מודע לגופו ולעצמו. תהליך ההיפרדות, הבושה, מתחיל בהדרגה ככל שהילד מתבגר.

בסביבות השנה התשיעית לחייו, נובטת ופועמת בילד חוויה חדשה של עצמיות. חוויה המביאה תחושת בדידות ונפרדות מהשלם אשר הולכת ומתעצמת ומקבלת הד נוסף עם הכניסה לגיל ההתבגרות. זוהי חוויה משמעותית להמשך התפתחותו של הילד כבוגר, אשר אנו בבית הספר מחזקים ומטפחים.

בכל


שנה מעלה כיתה ג' את מסכת "בריאת העולם". זו אינה הצגה רגילה, אלא תהליך למידה עצמי אשר דרך שחזור סיפור הגירוש מגן העדן – מחזק אצל הילדים את תחושת העצמיות, הגדילה והצמיחה. תהליך אשר סולל דרך חדשה מהילדות המוקדמת אל עבר ההתבגרות.

זהו מופע שאין בו היבט דרמטי ולא ניתן בו לכל ילד תפקיד מיוחד. הכיתה כולה מדקלמת, שרה ונעה יחד כגוף אחד. לילדים קל יותר להתחבר להצגה כאשר יש דמויות שניתן להזדהות איתן, ואילו כאן הם מאותגרים ונדרשים להיכנס אל תוך האלמנט התנועתי, לשכוח את עצמם ולהיות חלק מגוף אחד כיתתי שנע בהרמוניה מבנים מורכבים במרחב. עבור הילדים זוהי מעין "מסכת" – מבחן סף אשר במהלכו כל ילד מתחנך, מתבגר ומשתנה דרך היכולת שלו להיות נוכח, לעבוד ולמצוא את מקומו כחלק מקבוצה. ערב המופע הוא רק פרי של מסע, אשר הילדים מתכוננים אליו שבועות ארוכים.

גם אנו המורים נדרשים לשלב כוחות במשימה – טל המורה לאוריתמיה, עטרה המורה למוסיקה והמחנכת אשר אמונה על הדיבור בהצגה. כולנו נדרשים לאמץ כוחות רבים למשימה. בכל שנה כתה ג' עוברת דרך השער הזה ובית הספר מתרגש ומלווה אותה בדרכה החדשה. השנה נולדה יוזמה חדשה בבית הספר מתוך רצון לחזק את המעטפת והליווי של ילדי כתה ג' ברגע המיוחד הזה. זכינו לבוקר מיוחד אליו הוזמנו כל הסבים והסבתות של ילדי כתה ג' לצפות בהצגה. בבית הספר הייתה התרגשות גדולה, ונפתח הרצון להזמין אלינו עוד ועוד את קהילת הסבתות והסבים.


במקביל למסכת הזאת, נעשים תהליכים פדגוגיים דומים במישורים נוספים במהלך כיתה ג'. בשיעורי צבעי מים הילדים בוראים לראשונה את הצורה. לאחר שציירו במהלך כיתות א'-ב' כתמי צבע מופשטים מתוך שפה של דימויים, הילדים מתחילים לצייר צורות. לאט הצורות "נולדות": ביום הראשון לבריאה מציירים אור גדול "ויהי אור", ביום השני מפרידים בין שמים למים, ביום השלישי מתגבשת האדמה וצומחים הצמחים, ביום הרביעי נפרדים המאורות, בחמישי נבראים הדגים והעופות וביום השישי: נברא האדם.


גם כאן נעשה תהליך של לידה (של הצורה) מתוך ההפרדות (של הצבע), ממש כמו ההיוולדות של ה"אני" האנושי. ילדי כיתה ג' מגלים מחדש את הציור, את היכולת שלהם לברוא ולבטא את עצמם, מתפלאים מהציורים היפים, ומצפים למה שיביא המחר.





בעצם כל תכנית הלימודים של כתה ג' מכוונת לחיזוק הקשר של הילדים עם העולם שסביבם, והיכולת לברוא ולבנות. מתקופת בעלי מלאכה, ועד תקופת בניה – הילדים מחזקים את הקשר לאדמה, לאדם ולעצמם.




12 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול